<h1>ספר התרומות שער ד' חלק ח'</h1>
<h2>דף סו:</h2>
גרסינן בבא קמא פרק ראשון [ז' ע"ב] ת"ר אין לו אלא עדית כולן גובין מן העידית, בינונית כולן גובין מן הבינונית, זבורית כולן גובין מן הזבורית. היו לו עדית ובינונית, נזקין בעדית ובעל חוב וכתובה בבינונית. היו לו בינונית וזבורית, נזקין ובע"ח בבינונית וכתובת אשה בזבורית, דסבירא להו דבשל עולם הן שמין, דאי בדידיה שימינן הוה ליה בבינונית דידיה עידית לגבי הזבורית שנשאר לפניו, אלא כיון דלגבי כולי עלמא הוא בינונית נפרעין מהן דבשל עולם הן שמין. וכן אם אין ללווה אלא עדית וזבורית נזקין בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בזבורית, וכן פסק הרב אלפסי ז"ל והרב ר' משה ז"ל [מלוה פי"ט ה"ד]. אבל שאר המורים פסקו כבריתא אחריתי, דקתני בינונית וזבורית נזקין בבינונית וכתובת אשה ובעל חוב בזבורית, דבדידה שימינן. והביאו ראיה מההיא דבפרק שני דייני גזירות [כתובות ק"י ע"א] דאוקימנא התם דהלכתא כרב נחמן דסבירא ליה בשלו הן שמין, וקיימא לן כרב נחמן בדיני. ומסתברא כותיהו, דהא איכא סיעתא אחריתי דבשלו הן שמין, דגרסינן בפרק איזהו נשך [ב"מ ס"ו ע"ב] ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה באחריות ואמר ליה אי טרפי לה מנאי מגבת לי מעידית דעידית דאית לך, אמר ליה מעידי עידית דאית לי לא מגבינא לך אבל מגבינא לך מעדית אחריתי דאית לי, אתא בדקא שקלא לעידי עידית וסבר רב פפא למימר מעידית אמר ליה והא קיימא, אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא ונימא ליה כי אמרי לך אנא דהואי עדי עידית קימא קמאי, השתא קמא ליה עידית במקום עידי עדית ולא טריף. אלמא דבדידיה שימינן. וכבר הארכתי בזה הטעם בספרי הנקרא זכרונות כדי כל הצורך. הנה בררנו דין מי שאין לו אלא עדית או בינונית או זבורית או שיש לו עידית ובינונית או בינונית וזבורית, מה דינן כשמגבין למלוה מכל אלו.
